תוכן

רכז) מה"פ שהז"א אינו צריך לזולתו וכל שהולך הדינים מתגברים.
הגבורות דנוקבא אינם משלה, כי מצד עצמה אינה נשרשת אלא במלכות דאמא, שהיא צמצום ב', ואין המוחין יוצאים עליה אלא ע"י התכללות המלכות דאמא בעטרא דגבורה דז"א כנודע. וע"כ היא בחינת דינא רפיא, כי כל הגבורות דצמצום א' שבה, היא רק בחינת הארה שמקבלת מגבורות של ז"א כנ"ל. אבל ז"א אין צריך לקבל הארת גבורות מזולתו, כי הוא מקבל בחי' הגבורות דצמצום א' ממקורו ממזל ונקה, שהם בחינת יסוד דמלכות מצמצום א' כנודע. וע"כ הנה"י שלו, ששם מקום הסיום הם דינין קשים, כי בחינת צמצום הא' היא מדת הדין הקשה, שאין העולם יכול להתקיים בה אלא בשיתופה עם מדת הרחמים כנודע. וע"כ כל שהולך, הדינים מתגברים בו, ואין לנה"י שלו מיתוק אלא בהתלבשות במוחין דנוקבא, שהיא בחינת מלכות דאמא וצמצום ב'. ושם הם מתמתקים במדת הרחמים דאמא. (אות קי"ב).